מדריך: הכל על הסיכון בצווי המעצר כנגד ישראלים בחו"ל בהאשמות לביצוע פשעי מלחמה

בשנים האחרונות, ובעיקר לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", התרבו הדיווחים אודות בקשות לצווי מעצר כנגד ישראלים אשר שרתו בצה"ל, המטיילים במדינות שונות. במקרים מסוימים אף דווח על הברחתם בדחיפות של ישראלים, באישון לילה, בשל כוונה להוציא כנגדם צו מעצר באותה מדינה.

במקביל, אנו מדווחים על פעילות של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אשר אף הוציא צווי מעצר כנגד ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר באשמות של פשעי מלחמה, ועל חששות גוברים להרחבת מעגל החקירה והצווים כנגד ישראלים.

אז מה בעצם הסיפור?

המדובר למעשה בשני איומים שונים, אף שכמובן יש בינם קווים מחברים מסוימים. הראשון, מכונה שימוש ב"סמכות אוניברסלית", ומתמקד במערכת המשפטית המקומית בתוך המדינות בהן אנו מבקרים. השני, הוא בית דין בינלאומי נפרד היושב בהאג.

מהי "הסמכות האוניברסלית"?

ככלל, מערכות פליליות של מדינות מטפלות בעבירות שבוצעו בזיקה להן, דהינו – עבירות שבוצעו בשטח המדינה או במקרים חריגים יותר: עבירות שבוצעו מחוץ לאותה מדינה אבל יש להן הקשר בטחוני או פרסונאלי למדינה (דהינו, שהעבריין או הנפגע הם אזרחי המדינה). שיפוט בגין עבירות שבוצעו במדינה אחרת, שאין להן שום קשר לאותה מדינה, נתפס כהתערבות בריבונות של המדינה בה בוצעו. ברור לכל מדינה שאם היא תפסיק לכבד ריבונות של אחרות, הדבר יכול "לחזור אליה" ולסכן גם את אזרחיה.

במדינות רבות יחסית בעולם קיים לכלל זה חריג, המכונה "סמכות שיפוט אוניברסלית". מדינות אלה מאפשרות לבצע חקירה של עבירות המהוות פשעים כנגד האנושות או פשעי מלחמה חמורים, אפילו אם אין בינן קשר לאותה מדינה. דוגמה לכך, היא החוק לעשיית הדין בנאצים ועוזריהם בישראל, שמטפל בעבירה החמורה של רצח עם שבוצעה בשואה כלפי העם היהודי, וזאת אף לפני הקמת המדינה ובמקומות אחרים ורחוקים ממנה. מדינות רבות מאמינות, שקיימת חובה מוסרית שלא להותיר פשעים שכאלה ללא מענה, ולכן מערכת המשפט הפנימית באותה מדינה צריכה להתערב.

אפילו אם קיימת "סמכות אוניברסלית" במדינה מסוימת, היקפה והשימוש בה, הלכה למעשה, משתנה מאוד בין מדינה למדינה, דבר שמשליך על רמת הסיכון לפרט:

ראשית, יש מדינות שמגבילות מלכתחילה את היקף הסמכות רק למקרים מסוימים. כך, בישראל מאפשר חוק העונשין להעמיד לדין בגין "עבירות נגד משפט העמים", אבל רק כאלה אשר "מדינת ישראל התחייבה, באמנות בינלאומיות רב צדדיות ופתוחות להצטרפות, להעניש עליהן".

שנית, שאלת מפתח היא, למי נתון שיקול הדעת אם לפתוח בחקירה? בעוד שבישראל, כמעט תמיד היוזמה לנקוט בהליך הפלילי מצויה בידי המדינה, ישנן מדינות אשר אזרחים פרטיים יכולים ליזום חקירה, ואילו היקף יכולת ההתערבות של הממשלה למנוע זאת הוא קטן יותר. כך היה בעבר בבריטניה ובספרד, כאשר כבר לפני למעלה מעשור היה ניסיון להוציא צווי מעצר כנגד בכירים ישראלים, במקרים מסוימים גם למורת רוחן של השלטונות, שהתריעו בפני ישראל ומנעו אירועים מורכבים (כמו ניסיון המעצר של האלוף דורון אלמוג בבריטניה).

שלישית, אף אם קיימת סמכות אוניברסלית, היקף השימוש בה משתנה: ישנן מדינות שעושות בה שימוש נרחב יותר וכאלה אשר בהן "הסיכון" בהן הוא "על הנייר" בעיקר. מדינות כמו בלגיה, לדוגמה, ידועות ככאלה שאף נקטו בעבר הליכים על יסוד הסמכות האוניברסאלית.

התוצאה היא שהתמונה היא מורכבת והיקף הסיכון האמיתי משתנה בין מדינה למדינה. בהקשר זה, כמובן שטיב יחסיה של כל מדינה עם מדינת ישראל מהווה אף הוא שיקול רלוונטי. לכן, במקרים בהם הוגשה תלונה במדינה ידידותית, ואף אם לא יכלו הרשויות למנוע את עצם הגשת התלונה או פתיחת החקירה, ידעו השלטונות להתריע בפני ישראל, שפעלה מצידה עד כה באופן יעיל כדי להוציא את הישראלי המצוי בסיכון מאותה המדינה.

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג

בית הדין הפלילי בהאג הינו בית דין בינלאומי הפועל " מאז 2002 מכוח אמנה בינלאומית בה חברים למעלה מ-120 מדינות בעולם, אמנה זו מכונה "חוקת רומא". מדינת ישראל וארצות הברית אינן חברות באמנה זו, ודוחות את סמכות של בית הדין כנגד אזרחיהן.

ואולם, בשנת 2015, לאחר שהרשות הפלסטינית זכתה באו"ם למעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", הצטרפה זו, תחת השם "מדינת פלסטין", לבית הדין בהאג ואף ביקשה לחקור את "פשעי המלחמה" שביצעה ישראל לטענתה במהלך מבצע "צוק איתן", שהתרחש בשנת 2014, טרם ההצטרפות. בהתאם לחוקת רומא, סמכות השיפוט של בית הדין חלה, בעיקר, בשטחי המדינות החברות או כלפי אזרחי אותן מדינות. לכן – בית הדין טוען שיש לו סמכות לחקור עבירות שביצעו ישראלים בשטחי יהודה ושומרון, חבל עזה ואף במזרח ירושלים.

כאמור, מדינת ישראל דוחה בתוקף את הטענה לקיומה של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי בהאג. לטענה זו מספר נימוקים, שהעיקרית היא שהרשות הפלסטינית כלל אינה מדינה, ולפיכך אין באפשרותה בכלל להצטרף לחוקת רומא. בנוסף, השטח הטריטוריאלי של "פלסטין" נתון במחלוקת. טיעון נוסף מתבסס על הסכמי אוסלו, אשר כיננו את הרשות הפלסטינית, ולפיהם מוגבלת סמכות הרשות הפלסטינית לשפוט ישראלים בעבירות בטחון. לפיכך, לבית הדין הפלילי לא יכולה להיות סמכות שיפוט שהיא רחבה יותר מהמדינה שהצטרפה אליה.

ואולם, תהינה טענותיה של ישראל טובות, נכונות ומוצדקות ככל שהן, הבעיה היא שהמדינות החברות בחוקת רומא מחויבות, על פניו, לפעול בהתאם לצווים של בית הדין. לכן, הסכנה היא שאף אם ישראל דוחה בתוקף את סמכות בית הדין, אזרח ישראלי שכנגדו הוצא צו מעצר או אם הוא נדרש על ידי בית הדין לעדות, אשר יגיע לאותן מדינות החברות בחוקת רומא – יאלצו המדינות החברות לכבד את צווי בית הדין. מאחר שכמעט כל מדינות אירופה, רבות ממדינות אפריקה, דרום אמריקה ואף קנדה חברות בבית הפלילי - מעמיד הדבר בעיה בפני ישראל.

חשוב לציין, כי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נוהג להתמקד בראשי מדינות ובבכירים, הנושאים לטענתו באחריות לפשעי המלחמה או הפשעים כנגד האנושות. ככלל, בית הדין אינו מתמקד בחייל מן השורה, ואף לא בקצונה זוטרה. עם זאת, באופן תיאורטי, שיתוף הפעולה הנדרש מהמדינות החברות עשוי לכלול גם את גביית עדויותיהם של ישראלים שיכולים לספק לתביעה של בית הדין ראיות כלשהן, לדעת התביעה של בית הדין.

אז מה עושים כדי לא להיעצר?

שורת פעולות פשוטות, בהן יכול לנקוט כל אדם, עשויות לצמצם מאוד את הסיכון לעיכובים ולמעצר בחו"ל. למעשה, במרבית המוחלט של המקרים, מי שהביא עצמו לסיטואציה הבעייתית בו הוא נדרש לחקירה - הוא החייל עצמו, בשל התנהלות בלתי מודעת לסיכון זה.

לרוב, הגורמים היוזמים את הגשת התלונות כנגד מי ששרתו בצה"ל הם ארגונים שונים, ולאו דווקא רשויות מדינתיות. ארגונים אלה מבקשים לקדם דה-לגיטימציה של ישראל ולהכתים את צה"ל וחייליו ככאלה המבצעים פשעי מלחמה. מבחינתם, עצם השירות בצה"ל, ובוודאי השתתפות בלחימה בעזה – די בה לטעון כי החייל ביצע פשעי מלחמה, אפילו אם חקירה או בדיקה ינקו מאשמה את החייל לאחר מכן.

ארגונים אלה מחפשים פרסומים אודות חיילים ובעיקר, פוסטים שמועלים ברשתות החברתיות, המזהות פלוני כמי ששירת בצה"ל, ובעיקר – כמי שהשתתף בלחימה. על אלה, מוסיף אותו פלוני ומעדכן בזמן אמת בדבר שהותו במדינה מסוימת, כך שנוצר אצל הגורמים העוינים האוספים את המידע חיבור בין הידיעה על השירות הצבאי לבין שהותו של אותו חייל או מילואימניק בשטח מדינה בה קיימת סמכות אוניברסאלית. בשלב זה, מפעילים ארגונים אלה ארגונים ועורכי דין מקומיים, אשר ממהרים להגיש תלונה כנגד אותו חייל ולדרוש את מעצרו.

לכן, סוף מעשה במחשבה תחילה!

פעלו בהתאם להנחיות באתר זה, ותוכלו לצמצם משמעותית את האיום עליכם בחו"ל!